פרק 1
פעם כשהיינו ילדים, עוד בימים הראשונים של ביה"ס היסודי, לקחנו ספר חשבון עבה ובכל פינת דף ציירנו את "מר-קו". אח"כ כשדיפדפנו במהירות אז נראה פתאום כאילו הקו הנאיבי הזה מקבל פתאום חיים ומתחיל לרקוד. זוכרים אתזה?:) אז תאמינו או לא אבל בזכות הפטנט הטפשי הזה יש לנו היום קולנוע, פחות או יותר. המילה קולנוע, כידוע לכם בוודאי, מורכבת מן המילים "קול" ו "נוע" – יענו קול ותנועה. לגבי הקול אין מה להרחיב, לגבי התנועה רק אציין שבכל שניה שאתם צופים בטלביזיה, אתם בעצם רואים 24 תמונות סטילס (כמו אלו שבאלבום התמונות המשפחתי שלכם). אני גם אוסיף שבקולנוע מדובר למעשה ב 25 תמונות, זה כל ההבדל – פחות או יותר. ועכשיו לקצת הסטוריה – איך הכל התחיל?
בשנת 65 לפני הספירה גילה המשורר הקתולי לוקרטיוס גילה את עקרון ההתמדה של החיזיון (מין "מר-קו" עתיק), ידיעה זו היתה בגדר תאוריה בלבד שכן רק בשנת 165 לספירה הוכיח האסטרונום היווני תלמי את הטענה. בשנת 1832 פיתח המדען הבלגי ג'וזף אנטואן-פרדיננד את הפנקיסטוסקופ, המכשיר הראשון שבאמצעותו נוצרה אשלייה של תנועה בהתבוננות בתמונות סטילס. זה היה מין מכשיר מכשיר מגושם שהכיל גלגל ארכובה גדול שבתוכו הונחו התמונות. ע"מ ליצור את אשליית התמונה היה צורך לסובב את ידית הארכובה בצורה ידנית, בדומה למנואלה. רק בשנת 1877 חל מפנה משמעותי שאחריו הדרך להמצאת מסך הקולנוע היתה כבר קצרה.
הצלם האנגלי אדוארד מויברידג' היה הראשון שהצליח להנציח תנועה מושלמת באמצעות סדרה של תמונות סטילס. מויברידג' התערב עם חברו שסוס דוהר מרים את כל ארבעת רגליו באוויר. לשם הוכחת צדקתו הוא הניח 24 מצלמות סטילס לאורך מסלול מרוצים. מויברידג' מתח חוטים עדינים מכל מצלמה כך כשהסוס החל בריצתו הוא הפעיל את מנגנון הצילום (ראה תמונה). מויבריג' ניצח בהתערבות והאנושות עשתה צעד נוסף לקראת המצאת הקולנוע כפי שהוא מוכר לנו כיום.
Eadward Muybridge, The first photographs of motion
https://en.wikipedia.org/wiki/Eadweard_Muybridge
פרק 2
אנחנו מתקדמים בזמן ועושים מס' צעדים נוספים בדרך להמצאת הקולנוע. בשנת 1889 הצליח האמריקאי חניבאל גודווין לפתח סרט צילום מבוסס צלולואיד ששמר על יציבות, גמישות ושקיפות מתאימים. סרט צילום זה פתר למעשה את הבעיות שהיו כרוכות בצילום והקרנה של תמונות סטילס רבות כ"כ באמצעות לוחות צילום גדולים ומסורבלים. ג'ורג' איסטמן, החלוץ ביצור ציוד לצילום, לא ביזבז רגע ומייד החל לייצר את סרט הצילום המהפכני. שרידיו של איסטמן מוכרים לנו כיום כחברת "קודאק" העולמית.
בשנת 1891 המציא תומאס אלווה-אדיסון את ה"קינטוגרף". הקינטוגרף היא למעשה מצלמת הקולנוע הראשונה בעולם. אדיסון היה הראשון שהשתמש בסרט צילום ברוחב של 35 מ"מ, פורמט שנקרא אח"כ על שמו ("מידת אדיסון"). תנועת הסרט על המצלמה המוזרה היתה לרוחב ולא לאורך והסרט הוקרן במכשיר שנקרא "קינטוסקופ", הוא מסרטת הקולנוע הראשונה.
עד היום חלוקות הדעות לגבי ממציאה האמיתי של המסרטה. שמועות זדוניות טוענות שדווקא העוזר של אדיסון, ווליאם ק.ל. דיקסון, היה ממציאו האמיתי של הפטנט ואדיסון פשוט "גנב" לעצמו את הקרדיט החשוב הזה.
מכאן ועד לפתיחת בית הקולנוע הראשון היתה הדרך יחסית קצרה. בשנת 1894 הציג אדיסון את "סלון הקינטוסקופ" שהיה למעשה אולם הקולנוע הראשון בתולדות האנושות. הוא היה פתוח לציבור הרחב והיווה אטרקציה היסטרית בניו-יורק, לונדון ופריס של אותה תקופה.
פרק 3
הזמן – 1894, המקום – פריס. אחד הצופים המהופנטים ב"סלון הקינטוסקופ" של אדיסון (ראו כתבה קודמת) הוא לואי לומייר, צרפתי צעיר כבן 30. ללואי שלנו עבר עשיר בכל הנוגע לצילום. כשהיה בן 17 הוא כבר הספיק להמציא תהליך חדשני לפיתוח תמונות, גם הפעם מזלו עומד לשחק לצידו.
ללואי אח בכור ששמו אוגוסט, מייד בתום ההקרנה המופלאה של אדיסון הם החלו יחדיו לפתח את ה"סינמטוגרף", מכשיר לצילום והקרנה משלהם. יחודו של ה"סינמטוגרף" היה בניידותו ובקלות תפעולו. ה"קינטוגרף" של אדיסון היה כבד ומסורבל, דבר שאילץ את אדיסון לצלם אך ורק צילומי אולפן. לעומתו ה"סינמטוגרף" של האחים לומייר היה נייד יחסית, יתרון שבזכותו נכנסו האחים לומייר להסטוריה הקולנועית כיוצרים הראשונים שצילמו "צילומי חוץ".
בדצמבר פריסאי של שנת 1895 הציגו האחים לומייר לראשונה מבחר מיצירותיהם ב"קפה פריס".
סרטיהם עוררו השראה רבה בקרב צופים ויוצרים כאחד בעיקר בשל העוצמה של "חווית-המציאות" שהעבירו, דבר שהיה עדיין בבחינת בלתי נתפס. האחים לומייר נהגו בתחילה לתעד סיטואציות חיים יומיומיות ומאוחר יותר נשלחו צוותי סינמטוגרף להנציח ארועים חשובים בכל רחבי העולם.
האחים לומייר היו בעצם 'הדוקומנטריסטים' (*) הראשונים בתולדות הקולנוע וסרטיהם מרתקים לצפיה גם היום. לואי לומייר לא האמין בעתיד הקולנוע. הוא פרש בשנת 1900 מעסקי הסרטים והתמסר לאהבתו הגדולה – צילום. הוא נפטר בשנת 1948. אחיו אוגוסט נפטר ב – 1954.
(*) סרט דוקומנטרי – סרט תעודה. תיעוד המציאות כפי שהיא.